תרומתי למחקר

בעמוד "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" תיארתי תיאור כרונולוגי את דרכי במחקר ואת הסיבות לבחירה בתחומים השונים שבהם אני עוסקת. בעמוד זה אבהיר את תרומתי לכל אחד מן התחומים הללו.

 א. מאפיינים כלליים

בכל מחקריי אני שואפת להבין את דרך פעולתו של מוח האדם. אני מתעניינת בדרך שבה המחבר יוצר את היצירה הספרותית, שירה או פרוזה. אלא שבחקר הפרוזודיה אני מצביעה על כללים משותפים לכל היצירות שיש בהן סדירות, ואילו בחקר הסיפור אני מתעניינת בדרך היצירה של הסיפור המסוים ולא בכלל משותף לכל הסיפורים. לדוגמה, במאמרי "'אוי לי שחרבתי את ביתי': מבנה פרוזודי וגלגולי נוסח של שיר מתקופת החורבן", שהתפרסם בשנת תשס"ד (2004), הבהרתי כיצד הוחזר נוסח הקינה המקורי בספר האגדה של ביאליק ורבניצקי, לא במעשה של שחזור נוסח בכלים מדעיים, אלא מתוך רגישות לשלד המבנה השירי של הקינה המקורית, שלד שהוא מבנה פרוזודי שכיח. נוסח הקינה המקורי מתועד בכתבי היד ובדפוס ונציה, אך מתוך שיטת עבודתם של עורכי ספר האגדה (המתוארת במבוא למהדורה שלהם) ברור שלא בדקו את כתבי היד ואת הדפוס הראשון, אלא פעלו על פי שיקול דעת. ובמאמרי "עיון בשני סיפורים במדרש רות זוטא ובדרך עיבודם בחיבור יפה מהישועה", שהתפרסם בשנת 2008, הראיתי את דרך העיבוד המיוחדת של מקורות מדרשיים בספר חיבור יפה מהישועה.

יש קו דמיון בין מחקריי בשירת המקרא ובטעמי המקרא ובין מחקריי באמנות הסיפור, והוא השימוש בשתי גישות מחקריות ששילובן אינו שכיח. בחקר השירה וטעמי המקרא אני משלבת את הגישה הפילולוגית של עיסוק בכתבי יד ובפרטים לשוניים עם גישות תיאורטיות כוללניות; בחקר הסיפורים אני משלבת גישה פילולוגית לשונית עם ניתוח ספרותי לשמו. מסיבה זו מאמריי על סיפורי חז"ל פונים גם לחוקרי תלמוד וגם לחוקרי ספרות.

ב. פרוזודיה

בעבודת הגמר שלי לתואר שני יש תרומה בשני היבטים: תיאורטי ויישומי. העבודה נשענת על התיאוריה הפרוזודית הגנרטיבית של שטיין וגיל, שיסודותיה תוארו בתחילה במאמר משותף שלהם, ובהמשך בסדרת מחקרים של דויד גיל. יסודות התיאוריה נשענים על עקרונות הבלשנות החומסקיאנית, והם מניחים את קיומה של כשירות פרוזודית מולדת במוח האדם, שהיא נפרדת מן הכשירות הלשונית. תיאוריה זו עסקה בעיקר בשירי ילדים ובקריאות קצובות, ובמשקל הטעמתי או הברתי-הטעמתי (טוני-סילאבי). שירת המקרא שונה משירים אלה, משום שהיא שירה קאנונית, ומשום שאין בה כללי משקל סדירים ונוקשים, ועקרונות הסדירות שלה הם בעיקר במישור התחבירי והסמנטי. לצורך יישום התיאוריה המקורית בשירת המקרא הרחבתי את הדיון התיאורטי. התיאוריה הפרוזודית הלכה והתפתחה בשיחות רבות ביני ובין דויד גיל, ונעשתה לתיאוריה משותפת לשנינו. בהיבט היישומי, תרמתי לחקר שירת המקרא. שאלת המשקל בשירה המקראית העסיקה חוקרים רבים. יש שסברו שאין כלל משקל בשירת המקרא, ויש שמצאו את המשקל בתכונה לשונית אחת מסוימת. אני הצגתי תיאוריה שיטתית שבעזרתה חשפתי סדירויות רבות בשירת המקרא, שלא הובחנו במחקר קודם לכן, או שלא תוארו בניסוח שיטתי. לעתים יכולתי בעזרת הניתוח הפרוזודי להכריע בשאלות נוסח. בהמשך יישמתי את התיאוריה גם בספרות חז"ל, שאף היא נעדרת מוסכמות משקל ידועות. בספרות חז"ל, שיש בה תיעוד עשיר של חילופי נוסח, הראיתי דוגמאות רבות שבהן ניתן להכריע בשאלות נוסח בעזרת שיקולים פרוזודיים.

במאמרי "משקל כמותי ומבנה פרוזודי בשיר מתקופת רב אשי (427/8-353 לספה"נ)", שהתפרסם בשנת תשנ"ה (1995), הצגתי ניתוח של משקל התנועות והיתדות בשירת ימי הביניים ברוח התיאוריה הפרוזודית הגנרטיבית.

תיאור תמציתי ומעודכן של גישתי הפרוזודית מצוי במבוא למאמרי "מבנים אנפסטיים (מבני אאב) במקרא, במדרש ובשירת ביאליק", שהתפרסם בשנת תשס"ח (2008).

אני מתכוונת לכתוב ספר על שירת המקרא, שיסודותיו בעבודת הגמר שלי, אך יהיו בו הרחבות ושינויים רבים.

ג. טעמי המקרא

טעמי המקרא נמסרו לנו, כידוע, בשלוש מערכות שונות: טברנית, בבלית וארץ ישראלית. יש הבדלים בין המערכות בצורת הסימנים ובכללי החלוקה של הפסוקים. המערכת הטברנית היא זו המשמשת אותנו היום והיא זו הנדפסת עם הטקסט בספרי המקרא. שתי המערכות האחרות אינן ידועות לקהל הרחב וגם חוקרי הטעמים ממעטים לעסוק בהן.

המערכת הטברנית נחקרה במשך מאות שנים וכלליה ידועים היטב. על כללי הטעמים במערכת הבבלית נכתב ספר אחד בלבד, בידי ארתור שפנייר, בשנת 1927. ספרו של שפנייר נשען על מספר קטן של כתבי יד בבליים שהיו ידועים בימיו. הקורפוס המצומצם שעמד לרשותו לא אפשר לו הבנה מלאה של כללי הטעמים. כאשר התחלתי לכתוב את עבודת הדוקטור שלי עמדו לרשותי כתבי יד רבים שהתגלו לאחר פרסום ספרו של שפנייר. עובדה זו אפשרה לי להציג תיאור שלם ומקיף של מערכת הטעמים הבבלית וניסוח שיטתי של כלליה, דבר שלא נעשה קודם לכן במחקר.

בשונה מן המערכת הטברנית, שעדי הנוסח שלה מציגים מסורת אחידה פחות או יותר, כתבי היד הבבליים משקפים כמה רבדים כרונולוגיים. במחקרי מיינתי את הרבדים השונים, תיארתי את כללי כל רובד בנפרד, והצעתי הסבר להתפתחות כללי ההטעמה וכללי החלוקה במערכת הטעמים, מן השלב הבבלי הקדום אל השלב הבבלי המאוחר, ואל המערכת הטברנית. בתיאור ההתפתחות של כללי ההטעמה נעזרתי בתובנות של פסיכולוגיית הגשטלט, שלמדתי בסדנה לפואטיקה קוגניטיבית של ראובן צור. בתיאור ההתפתחות של כללי החלוקה נעזרתי בתיאוריה הפרוזודית שלי, והשתמשתי במונחים פרוזודיים כדי לתאר את כללי הטעמים.

בעבודתי השוויתי את כללי המערכת הבבלית לכללי הטברנית, הצגתי ראיות מכריעות להיותה של הטברנית מאוחרת לבבלית, והסברתי זרויות שונות בכללי הטברנית, שעד כה לא נמצא להן הסבר מניח את הדעת. דנתי בשאלת יסוד בחקר מערכת הטעמים: האם הטעמים היו בראשיתם מערכת של חלוקה ופיסוק או מערכת מוזיקלית. בשאלה זו עסקו בעבר חוקרים רבים, והגיעו למסקנות מנוגדות על סמך עובדות זהות. אני הכרעתי במחלוקת בעזרת כללי התיאוריה הפרוזודית הגנרטיבית. הבהרתי שכללי המערכת הבבלית הקדומה, המתאפיינים בנטייה לחלוקה ימבית (חלוקה המעמידה חלק קצר לפני ארוך), אופייניים לדיבור ולביצוע דקלומי, ואילו הכללים של המערכת הבבלית המאוחרת ושל הטברנית, המתאפיינים בנטייה לחלוקה טרוכאית (חלוקה המעמידה חלק ארוך לפני קצר), אופייניים לביצוע מוזיקלי, ומכאן הסקתי שתפקידם המקורי של הטעמים היה פיסוקי בלבד.

במאמר שפרסמתי לאחר סיומה של עבודת הדוקטור עסקתי בשאלת יסוד אחרת בחקר הטעמים: מדוע מופיע הטעם סגול רק בחלקו הראשון של הפסוק במערכת הטברנית. התשובה שהצעתי נסמכת על ההתפתחות הכרונולוגית של מערכת הטעמים. במאמר נוסף הצגתי תיאור מתוקן של הרבדים הכרונולוגיים במערכת הבבלית.

אני עוסקת כעת בכתיבת ספר על טעמי המקרא במסורת הבבלית, שיסודו בעבודת הדוקטור שלי, ומשולבים בו ממצאי המחקרים שפרסמתי אחרי עבודת הדוקטור. כתבתי ערך על טעמי המקרא במסורת הבבלית לאנציקלופדיה של השפה והבלשנות העברית (EHLL) העומדת לצאת לאור בשפה האנגלית בהוצאת בריל.

ד. אמנות הסיפור בספרות חז"ל ובסיפור העם העברי

בשונה משני התחומים שלעיל, שהציגו תיאור מקיף של קורפוס רחב בתוך מסגרת תיאורטית מגובשת, בחקר סיפורי חז"ל אני עוברת מסיפור לסיפור, ללא גישה תיאורטית מוגדרת וללא הנחות מוקדמות. אני ניגשת לסיפורים עם כלל מנחה אחד: כל ניתוח צריך להיות מעוגן בטקסט ובעולמו הרוחני של מחברו (או של תקופתו). כל סיפור נבדק לעצמו מבחינת מבנהו והלקח הנלמד ממנו.

בכמה מן הסיפורים שחקרתי מצאתי תשתית מקראית בסיפור של חז"ל, או תשתית של סיפורי חכמים בסיפור מימי הביניים. עצם התופעה אינה חידוש שלי. כבר הראו לפניי חוקרים רבים תופעות כאלה בסיפורים עבריים ובספרות בכלל. אולם בעזרת הבקיאות שלי במקרא ובספרות חז"ל, ובעזרת אינטואיציה, אני עומדת על קשרים בין סיפורים שחוקרים אחרים לא הבחינו בהם.

ייתכן שבעתיד, לאחר ניתוח מספר רב של סיפורים, אגיע לתובנות תיאורטיות. בשלב הזה אני מסתפקת בניתוח הסיפורים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s